שיעול של פעוט
ערב אחד הגיעה אלי אמא עם בנה, כמעט בן 3. הילד השתעל בלי סוף. בגלל השיעול הוא היה עייף עם כאבים באזור הסרעפת. האף היה מנוזל. הילד בקושי יכול היה לנשום בגלל הגודש והליחה במערכת הנשימה העליונה. הוא לא דיבר, רק השתעל. האם ציינה שהשיעול התחיל רק באותו יום בבוקר וכל גם הנזלת, הרופא אמר שאין מה לעשות נגד השיעול, גם הסירופ לא יעזור, ומכיוון שאין עדיין חום, הוא לא נותן גם אנטיביוטיקה, אבל הילד סובל.
(למותר לציין, כי גם האם סבלה, כשראתה את בנה סובל).
השכבתי את הפעוט על מיטת הטיפולים, כשאמו לצידו. בדקתי דופק, ותוך כדי כך העברתי לו גם רייקי, כדי שיירגע.
הראיתי לו את המחטים הדקות, וביקשתי ממנו רשות לדקר אותו בשתי נקודות. תוך כדי שיעול קצר הוא הנהן בראשו.
דיקרתי אותו רק בשתי נקודות, ותוך 2 שניות, ואיני מגזימה כאן, תוך 2 שניות הפעוט נרגע מהשיעול ונרדם. המשכתי לעשות לו רייקי, ואחר כך שחררתי אותם לביתם, לא לפני שאמרתי, שאם יהיה צורך, אתן לה טיפות הומאופתיות למחרת היום.
למחרת האם התקשרה אלי ואמרה , שהשיעול לא חזר יותר, והילד ישן כל הלילה בשקט. אין לו חום ואין גודש באף, הוא נושם נשימות חלקות.
המלצתי לה להישאר איתו בבית, בכל זאת, ולא לשלוח אותו לגן, להשגחה.
וגם משום שהוא ודאי עדיין חלש, לא כדאי שיידבק ממחלות בגן עכשיו.
מאז הילד הבריא לחלוטין, ללא צורך באנטיביוטיקה, וללא סבל של שיעול.
הילד לא היה צריך טיפות הומיאופתיות.
במקרה זה האם הכירה אותי , והביאה את בנה מייד ביום שהשיעול התחיל , היא לא חיכתה, לכן גם הטיפול הצליח מייד, ולא היה צורך להמשיך בטיפולים נוספים. מה גם שהיא לא השתמשה באנטיביוטיקה (שזה מעכב ריפוי), וילדים קטנים מגיבים מהר מאוד לדיקור, ולכל טיפול משלים באופן כללי.