כשהייתי קטנה אמרו לי כולם סביבי שאני בעלת לשון חדה. תמיד עניתי, ותמיד עניתי במקום אסטרטגי כואב שמצאתי אצל האחר, תמיד קלעתי בול. עניתי אך ורק לאלו שרצו וניסו לפגוע בי, מעולם לא פגעתי באחר בכוונה אם הוא לא ניסה לפגוע בי קודם. המשפחה סביבי ניסתה תמיד למתן אותי, ואכן עם השנים למדתי "לסתום את הפה", גם ובעיקר כשמנסים לפגוע בי, תמיד חשבתי שאני מוותרת ככה, מוותרת על עצמי. איני יודעת לומר אם זה טוב, שהרי אי אפשר ואסור לצבור משקעים, אך ראיתי כי החיים זרמו אחרת כשספרתי עד 10. מישום מה בזמן האחרון שוב קשה לי לספור עד 10. אני מוצאת את עצמי נלחמת על תלמידים, נלחמת למען מישהו, או למען עיקרון כלשהו ואיני סופרת עד 10. חשוב לי לעזור לאחרים. אבל הרבה פעמים גם אם עזרתי זה בא על חשבון משהו אחר. תמיד זה פגע בי בחזרה. היום הבנתי משהו ששכחתי, כשאני סופרת עד עשר, אני נותנת למוח שלי להירגע. איני הופכת להיות התגובה, אני סבלנית וסובלנית. כשאני סופרת עד עשר אני מצליחה לראות את הכל מפרספקטיבה אחרת. אני לא רואה כיצד אני, או מישהו אחר נפגע, אלא רואה מדוע הדבר נעשה כמו שנעשה, או נאמר כפי שנאמר. כשאני סופרת עד 10, אני נוקטת בפעולה חכמה יותר שמביאה לתוצאות טובות ומועילות יותר. זה כמו שאני רוכבת על סוס דוהר, ולפני מכשול שאני רואה בדרך אני קוראת לסוס "הוייסה!". כשאני סופרת עד עשר מגיעות אלי תשובות מהסביבה שמגלות לי דברים, שלא ידעתי לפני כן. כך לא מגיעים לעימותים, וכך משיגים תוצאות טובות לכולם מבלי להיפגע מהבומרנג ומבלי לפגוע באף אחד אחר. אמנם יש לטפח את האגו, אך יש גם לחנך אותו. אז לפני שעונים למישהו כי חשבנו שהוא גרם לנו עוול, פגע בנו וכו', נא לספור עד 10, לקרוא "הויסה" לעצמנו, להירגע ולחכות. התוצאות הטובות כבר יבואו. כך שזה , בעצם, לא לוותר, לא לוותר על עצמנו למען האחר, אלא נהפוך הוא. זה להצליח לעזור לעצמנו לקבל את הטוב ביותר שמגיע לנו, לא ממקום של ויתור, אלא ממקום של עוצמה אישית. בהצלחה.