בתחילת השנה פגשתי מישהי בעבודה. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתיה. היא הייתה בעלת ביטחון עצמי, עוזרת לזולת, שומרת על הצדק ללא חסד, תוקפנית בדעותיה, חדת לשון , פוגעת בכל הסביבה שלה בלי כוונה,

בתחילת השנה פגשתי מישהי בעבודה. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתיה. היא הייתה בעלת ביטחון עצמי, עוזרת לזולת, שומרת על הצדק ללא חסד, תוקפנית בדעותיה, חדת לשון , פוגעת בכל הסביבה שלה בלי כוונה, לא נעימה לשיחה, חכמה מאוד, בעלת ידע בתחומי מקצועה, שולחת את חיציה לכל כיוון, לכל אדם, ולא משנה אם הוא קטן או כדול, זוטר או מנהל. בקיצור, מישהי שאנשים לא אוהבים לשהות במחיצתה. היא תמיד ישבה בחדרה לבדה, ללא אורחים. עם כל תוקפנותה, וכל החיצים שהיא שלחה, אהבתי אותה כאדם. לא פחדתי ממנה, למרות שכל מי שעמד לידה פחד ממנה ונפגע ממנה עמוקות. היא הייתה מודעת לחסרונותיה ולכן השתדלה להתחכך פחות עם אנשים. היא פשוט לא יכלה לתקן את עצמה ולהשתנות.

שאלתי את עצמי איך זה שאני אוהבת את האישה הלא נעימה הזאת, ולפתע הבנתי שהיא התאומה שלי לולא השתניתי עם השנים. ממש כמוה הייתי בגלגולי הקדום בגלגול הזה, כלומר, כשהייתי נערה. בזכותה הצלחתי לראות עד כמה התקדמתי נפשית, מחשבתית, רוחנית. דרכה יכולתי לראות מה הייתי בגילה לולא עשיתי עבודה עצמית חזקה במשך השנים, ועד כמה אדם יכול לשכוח את מי שהיה פעם. אני שמחה שאיני כזאת עוד, אני שמחה כי תיעלתי את כל כישוריי ויכולותיי ללמקומות טובים, עדינים ותורמים הרבה יותר מהדרך התוקפנית.

לא נותר לי אלא לאחל לאישה נפלאה זאת, שיודעת כי כולם פוחדים ממנה ומלשונה, שתחכים ותצליח לתקן עצמה לטובתה ולטובת החברה, כי יש לה הרבה מאוד לתרום.